פסק-דין בתיק ע"פ 5713/10

השופט  י' דנציגר:

לפנינו ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ל' ברודי) בת"פ 65-12-09 שניתן ביום 18.7.2010, במסגרתו הוטלו על המערער שהורשע בעבירה של החזקת נשק לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 9 חודשים, בניכוי ימי המעצר; מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, לבל יעבור המערער בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת נשק.

העובדות על פי כתב האישום המתוקן

1.             לפי כתב האישום, במשך תקופה שאינה ידועה למשיבה במדוייק עד יום 16.11.2009 החזיק המערער בדירתו בתל-אביב לבנת חבלה המכילה כ-500 גרם חומר נפץ מרסק ואצבע חבלה המכילה כ-100 גרם חומר נפץ מרסק. ביום 16.11.2009 מסר המערער את המטען ואת אצבע החבלה (להלן: הנשק) לשלומי בשרן (להלן: בשרן) לפי בקשתו בעת שהיו בדירה. בשרן העביר את הנשק לרכב מסוג מאזדה אשר היה בחזקתו. בהמשך אותו היום נהג בשרן לנווה מונסון, אסף לרכב אדם אחר (להלן: האחר), ומשם נסע עימו ללוד, כאשר הנשק מונח על המושב האחורי בתוך תיק. על רקע האמור לעיל ונוכח הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים הואשמו המערער ובשרן בהחזקת נשק בלא רשות על פי דין.

הכרעת הדין וגזר הדין

2.             בעקבות הסדר הטיעון ועל יסוד הודאת המערער בעובדות כתב האישום המתוקן הוא הורשע ביום 13.5.2010 בעבירה המיוחסת לו. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש, אך המשיבה הסכימה לעתור לעונש מאסר בפועל בן 12 חודשים בניכוי ימי המעצר וכן למאסר על תנאי ולקנס. בגזר הדין ציין בית המשפט המחוזי כי המערער הינו יליד שנת 1983, ללא עבר פלילי, בוגר 12 שנות לימוד עם בגרות מלאה אשר גדל במשפחה נורמטיבית. עוד צויין כי המערער למד בישיבה תיכונית, אך בגיל ההתבגרות התרחק מן הדת, התגייס לצה"ל ושירת שלוש שנים כלוחם ביחידת "שמשון". כמו כן ציין בית המשפט המחוזי כי לאחר שחרורו מצה"ל החל המערער בלימודי פסיכולוגיה במכללה האקדמית תל-אביב-יפו ועבד במקביל בתחום האבטחה, כמורה דרך וכרכז הדרכה בפרויקט "חינוך לפסגות". בנוסף, בית המשפט המחוזי ציין כי המערער ומשפחתו הם ממפוני גוש קטיף וכי המערער מתגורר כיום בדירה בתל-אביב בה בוצעה העבירה. בית המשפט המחוזי קבע כי מתסקיר שירות המבחן עולה כי המערער תיפקד באורח נורמטיבי בכל המסגרות: בשירות הצבאי הוא מוכר למפקדיו ולחבריו כחבר טוב, דמות חיובית וכאדם ערכי שעמד בפני אתגרים קשים; בתחום התעסוקתי הוא תיפקד באורח ראוי לציון ולשביעות רצון הממונים עליו ועשה חיל בכל תפקידיו; ובתחום הפעילות הציבורית וההתנדבותית הוא עבד בהצלחה עם בני נוער במקביל ללימודים ולעבודה. עוד נקבע כי המערער נטל אחריות למעשיו, הביע עליהם חרטה עמוקה וגילה תובנה לחומרתם. לטענת המערער, חברו הטוב שהתגורר עימו בדירה באותה עת ואשר משרת כקצין בצה"ל נהג להביא לדירה ציוד צבאי והוא התקשה להציב לו גבולות. לטענתו, בתקופה שבה שירת במילואים פנה אליו בשרן שהיה נתון במצוקה כלכלית וביקש ממנו לספק לו נשק אותו יוכל להחליף תמורת כסף. בית המשפט המחוזי ציין כי שירות המבחן התרשם כי התנהגותו של המערער באירוע הייתה תוצאה של הצטברות תחושת חרדה, בעקבות הטרדות חוזרות ונשנות מצידו של בשרן, אשר היקשו על המערער להפעיל שיקול דעת ולהציב לו גבולות ברורים. כמו כן, שירות המבחן סבר כי עונש מאסר בפועל עלול לגרום לנסיגה משמעותית עבור המערער בכל תחומי חייו ועל כן המליץ להטיל עליו עונש מוחשי בעל אלמנט חינוכי, כדוגמת מאסר בעבודות שירות, בצירוף ענישה צופה פני עתיד. באשר לבשרן, בית המשפט המחוזי ציין כי הוא נדון למאסר בפועל למשך 20 חודשים ולמאסר על תנאי.

3.        במסגרת הטיעונים לעונש עתרה המשיבה להטלת 12 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי על המערער. המשיבה הדגישה את חומרת העבירה בה הורשע המערער ואת הסיכון שכרוך בביצועה. כמו כן, המשיבה עתרה להתייחס בספקנות לגרסת המערער לפיה חש מאויים על ידי בשרן והאחר. עם זאת, טענה המשיבה כי יש להבחין בין עניינו של המערער לבין עניינו של בשרן, מאחר שלמערער אין עבר פלילי ומפני שהנשק לא הוצא על ידו באופן יזום אל מחוץ לדירה. מנגד, בא כוח המערער טען כי יש להטיל עליו 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, ללא ניכוי ימי המעצר, ולצידו להטיל עונש צופה פני עתיד. בא כוחו של המערער הדגיש את עברו הנקי, את תפקודו הנורמטיבי והראוי לציון בכל תחומי החיים ואת הודייתו וחרטתו. עוד הדגיש בא כוח המערער כי דרישותיו מחברו לסלק את הנשק מהדירה לא נענו וכי מרשו היה נתון תחת לחץ מצד בשרן.

4.        בית המשפט המחוזי פירט את השיקולים לחומרה במקרה דנן: חומרת העבירה בה הורשע המערער, כאשר יש בנשק שבהחזקתו הורשע כדי לסכן חיי אדם ולשמש למטרות עברייניות או לביצוע עבירות בטחוניות; העובדה כי המערער החזיק את הנשק בדירה בה התגורר במהלך התקופה, כאשר נסיבות ההחזקה נותרו עמומות וכאשר נקבע שהטענה לפיה המערער חש מאויים אינה משכנעת. לעניין זה נקבע כי מעדויות האופי עולה כי המערער שירת בצה"ל כלוחם וכמפקד ותיפקד במצבי לחץ לאורך תקופה ולכן ניתן היה לצפות ממנו שיתלונן למשטרה על החזקת הנשק בדירה למורת רוחו; ומדיניות הענישה לפיה בתי המשפט שבים ומדגישים את הסיכון הגלום בביצוע העבירה בה הורשע המערער ואת הצורך להטיל מאסר בפועל אף על מי שאין לו עבר פלילי. מנגד, פירט בית המשפט המחוזי את השיקולים לקולא: גילו הצעיר של המערער ועברו הנקי; הודייתו של המערער שחסכה מזמנו היקר של בית המשפט, חרטתו ונטילת האחריות למעשים; תפקודו הנורמטיבי של המערער, שתרם רבות לבטחונה של מדינת ישראל בשירותו הצבאי ותרם לחברה במסגרת פעילותו ההתנדבותית; נסיבותיו האישיות של המערער והמלצת שירות המבחן שלא להטיל עליו עונש מאסר בפועל. לאחר בחינת מכלול השיקולים קבע בית המשפט המחוזי כי יש להטיל על המערער עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, ולהתחשב בנסיבות לקולא לגבי אורך תקופת המאסר. בית המשפט המחוזי קבע כי הטלת מאסר בעבודות שירות למי שהחזיק לבנת חבלה זמינה לשימוש הוא עונש שאינו עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי של הרתעת המערער והרבים, וכי לא יהא בו משום העברת מסר ברור בדבר הפסול והחומרה בעבירות כגון אלה. נוכח כל זאת הטיל בית המשפט המחוזי על המערער את העונשים שפורטו לעיל.

עיכוב ביצוע

5.        נוכח הסכמות אליהן הגיעו הצדדים קבע בית משפט זה ביום 3.8.2010 (השופט א' גרוניס) כי יעוכב ביצועו של עונש המאסר לריצוי בפועל, כאשר בגדר תנאי השחרור לא ייכלל מעצר בית, סכום ההפקדה יועמד על 15,000 ש"ח וערבויות צד ג' קיימות תעמודנה בעינן.

נימוקי הערעור

6.        במסגרת הערעור על גזר הדין טוען המערער ­- באמצעות בא כוחו, עו"ד ניל סיימון ­-  כי שגה בית המשפט המחוזי משלא נתן משקל הולם לנסיבות שהובילו אותו למסור את הנשק לידי בשרן, ומשקבע כי טענתו שחש מאויים מבשרן אינה משכנעת. לטענת המערער, כפי שעולה ממכלול הראיות הרקע לביצוע העבירה הינו מגוריו בדירה עם קצין צה"ל, אשר הוא זה שהביא את הנשק לדירה. המערער טוען כי הכיר את בשרן על רקע עבודתם המשותפת בחברת אבטחה, כי בשרן הינו בן דודו של דמות בכירה בעולם העברייני וכי אורח החיים העברייני אינו זר לו. לטענתו, הוא דחה שוב ושוב את בקשותיו של בשרן, עד אשר החל בשרן לפנות אליו בצורה מאיימת ולאחר מכן אף נטל את הנשק בלי רשותו ולא שעה להפצרותיו כי ישיב לו אותו. לטענת המערער, גרסה זו נמסרה על ידו בהזדמנות הראשונה ולא נסתרה. עוד טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע את קביעתו לעיל בהתבסס על כך שצוירה לפניו דמותו כלוחם וכמפקד שתיפקד במצבי לחץ, ועל כן יכול היה להתמודד עם דרישותיו של בשרן. לטענתו, דבר משירותו הצבאי לא הכינו להתמודד עם גורמים עבריינים המאיימים עליו ועל חייו.

7.        כמו כן, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי עת לא נתן משקל הולם להתנהגותו החל מרגע מעצרו ועד לתום ההליכים בעניינו. לטענתו, בשרן בחר לשמור על זכות השתיקה בעוד הוא סיפר את הידוע לו כבר בחקירתו הראשונה, ועל אף שיכול היה להפחית מחומרת מעשיו לא עשה כן ומסר גרסה מלאה ואמיתית.

8.        זאת ועוד, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי משלא נתן משקל הולם לעדויות האופי שניתנו לו על ידי אנשי צבא רבים, מורים, מדריכים ועוד.

9.        בנוסף, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי משלא נתן משקל הולם לתסקיר שירות המבחן. לעניין זה מציין המערער את היותו בן למשפחה שפונתה מגוש קטיף, את לימודיו האקדמיים ואת התנדבותו כרכז חינוך. כמו כן, מדגיש המערער כי שירות המבחן התרשם שהוא אדם רציני, בעל מערכת ערכים נורמטיבית, שנטל אחריות מלאה לביצוע העבירה, הביע חרטה עמוקה והבין את חומרת מעשיו. עוד טוען המערער כי שירות המבחן ציין כי להתרשמותו התנהגותו בעת האירוע הינה תוצאה של הצטברות תחושות חרדה בעקבות הטרדות חוזרות ונשנות מצד בשרן, אשר הקשו עליו להפעיל שיקול דעת ולהציב גבולות ברורים בפני בשרן.

10.      המערער מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי משלא קיבל את המלצת שירות המבחן להשית עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, ומשלא נתן משקל הולם לעובדה כי הוא היה מצוי במעצר לראשונה בחייו למשך כחודשיים, כאשר תקופת המעצר גרמה לו לזעזוע עמוק. כמו כן, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי משהתעלם מפסקי דין רבים שהוגשו לעיונו, בהם במקרים חמורים מאשר מקרהו הוטלו על נאשמים עונשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

11.      בנוסף, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי משלא נתן משקל הולם לכך שהודה בכתב אישום מתוקן, חסך זמן שיפוטי יקר ואף סייע רבות למשטרה בהבנת האירועים בתיק.

12.      נוכח כל האמור לעיל טוען המערער כי יש להקל בעונשו ולהעמידו על 6 חודשי מאסר, שיכול וירוצו בעבודות שירות.